לקחת אחריות

שמישהו ייקח את זה ממני…..
לא מעט פעמים בחיים ובאופן מאוד טבעי וברור בא לנו שמישהו ייקח את האחריות על החיים שלנו.
את ה”חבילה” שאנחנו סוחבים על הגב, ייקח מישהו אחר.
כמו ילדים קטנים שכשאמא בסביבה והכל באחריותה. פתאום נהיה אנחנו קלילים, מאושרים ובלי דאגות.
ואז….
אז קורים המון דברים – אנחנו מצפים ומתאכזבים, אנחנו לא מבינים למה הכל נתקע לנו, אנחנו כועסים שדברים לא נעשים בדרך שלנו.
אף אחד בעולם לא באמת רוצה (וגם לא יכול) “חבילה” של מישהו אחר. הוא ישמח לעזור, הוא ישמח להיות שם בשבילנו, אבל הוא לא באמת יכול לחיות את החיים במקומנו. לנו נח לחשוב שמישהו כבר יטפל לנו בדברים, ייקח לנו את הקשיים, יציל אותנו מעצמנו.
העניין הוא שהדברים שבאמת זקוקים לטיפול ולאחריות הם: הרגשות, המחשבות, המעשים ואפילו המילים שיוצאות לנו מהפה. כל אלה – ללא יוצא מן הכלל הם דברים פנימיים ששום “אחר” חיצוני לא יכול לקחת עליהם אחריות.
אז אנחנו נותנים למישהו אחר את האחריות על הבחירות שלנו, על ההחלטות שלנו ומצפים שהוא יהיה שם כדי ליישם, כדי לשאת את התוצאה… ומגלים שאנחנו בעצם לבד.
אנחנו מתאכזבים מהאחר שהפסיק לסחוב לנו את ה”חבילה”, אנחנו כועסים עליו שנטש אותנו, אנחנו לא מבינים למה אנחנו תקועים במקום שאיליו הוא “לקח” אותנו…. ורע לנו.
שוב קשה לנו, שוב אנחנו מחפשים מישהו שייקח מאיתנו את החיים שלנו וחוזר חלילה, אנחנו משקיעים אנרגיות על לופ לא רלוונטי.
הפחד מלקיחת אחריות משתק. אבל בסופו של יום נצטרך להיות שם. לחיות את החיים שלנו.
לכן אולי במקום לחפש: מי יעזור? מי יחליט? מי יגיד לנו מה יקרה בעתיד? את מי להאשים?
ניקח את הסיכון הקטן והמזערי ופשוט נבחר לעצמנו. לא משנה מה אנחנו בוחרים לעשות, להגיד, להרגיש ננסה לבחור את הדבר שנראה לנו הכי שלם בנקודת זמן זו.
נסביר לעצמנו למה בחרנו דווקא את הבחירה הזו, כדי שבעתיד כשנבוא לעצמנו בטענות נוכל להיזכר ולהבין. ואז – לא משנה מה בחרנו ולמה, זה יהיה שלנו, נוכל לסחוב את זה. יותר לא נזדקק להשקיע אנרגיה בלהאשים, בלחפש מישהו שייקח את זה מאיתנו, בלהתבאס, פשוט נהיה שם – עם הבחירות, עם הטעויות, עם הרצונות האמיתיים שלנו – וכמובן גם עם התוצאות.

באהבה
יודפת ויין – יודפתטא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן